תחנה 1
תצפית קבר דוד
הסיור מתקדם בעקבות שירה של נעמי שמר "ירושלים של זהב". השיר מתאר בעיקר את התקופה בה היתה ירושלים מחולקת, בין 1948-1967 תש"ח- תשכ"ז, אך מתייחס גם לתקופות קדומות יותר. ננסה לעמוד על כוונת המשוררת ולתאר את האירועים שהביאו לכתיבת השיר בנקודות התרחשותם.
תצפית קבר דוד
"אויר הרים צלול כיין וריח אורנים
נישא ברוח הערביים עם קול פעמונים
ובתרדמת אילן ואבן שבויה בחלומה
העיר אשר בדד יושבת ובליבה חומה"
מחניון הר ציון נעלה בגרם מדרגות מרכזי לטיילת קטנה. בסוף גרם המדרגות נפנה שמאלה ומיד ימינה. כעת אנו עומדים מול בנין גדול ומרשים מוקף ב"מזלג". נמשיך בנתיב השמאלי ולאחר עשרות מטרים נגיע לשער גדול, נעבור בו ונכנס למתחם של קבר דוד- הר ציון. עם עוברנו את השער ניכנס לתוך חלל מקורה כשלפנינו חצר פתוחה. נלך לכיוונה אך נפנה אל גרם המדרגות הצר הנמצא משמאל, בנקודת החיבור בין שני החללים הללו. נעלה במדרגות אל תצפית על גג קבר דוד המלך.
"אויר הרים צלול כיין וריח אורנים נישא ברוח הערביים עם קול פעמונים" ננשום את האויר הצלול עמוק אל הריאות, אולי נשמע צלצולי פעמונים נישאים ממנזר דורמציון הסמוך.
אנו עומדים בהר ציון בנקודה גבוהה הצופה על החומות המקיפות את העיר העתיקה. המתחם בו אנו עומדים הינו מתחם שנבנה על ידי הצלבנים. אחת המסורות המיוחסות למתחם היא שקברו של דוד המלך, מייסד העיר ירושלים, נמצא מתחת לכיפה הגדולה הבולטת במרכז הגג. דוד, מייסד שושלת מלכי יהודה, עזב את בירתו חברון, כבש את ירושלים וקבע בה את בירת ממלכת ישראל לפני יותר משלושת אלפים שנה. מהר מאד הפכה העיר ליותר מאשר עיר בירה. השם ירושלים נטען במשמעויות נוספות; עיר מקדש וקודש, סמל לנצח, גאולה ואחדות.
"ובתרדמת אילן ואבן שבויה בחלומה" האבנים העתיקות שסביבנו וגם העצים הצעירים מהן בשנים ראו תהפוכות רבות עוברות על העיר; תקופות בהן היתה העיר ערה ופעלתנית ותקופות לא מבוטלות בהן היתה העיר שקועה בחלום, כמו ממתינה למישהו שיעיר אותה. מהו החלום שירושלים שרויה בו ? האם החלום על איחוד העיר, על בית המקדש? על שלום לכל העמים?
בעת כתיבת בתי השיר ראתה נעמי שמר מול עיניה את ירושלים, עיר מחולקת, רדומה וממתינה, עיר שאין בה תנועה חופשית, עיר שבויה. עלינו לראות את ההקשר ההיסטורי בכל תמונה כדי להבין את שניסתה נעמי שמר לומר לנו במילות השיר. בכיוון דרום, נבחין בשכונותיה של ירושלים נצמדות אל ההר. השכונה על הרכס הקרוב ביותר אלינו - אבו טור – בנויה בחלקה התחתון בסגנון ערבי כפרי ובחלקה העליון בסגנון מערבי חדיש. הגבול אינו קיים יותר, אבל הוא עדיין ניכר בשטח במבנים ובחלוקה הדמוגרפית. עם הקמת מדינת ישראל, ירושלים נמצאה בלב שדה הקרב, ובסוף מלחמת העצמאות עבר קו הגבול של המדינה הצעירה בליבה של העיר וחילק אותה לשניים. בקצה הגג שוכן חדר שעליו שלט- חדר נשיא המדינה. הנשיא יצחק בן צבי ביקש לשבת מול העיר העתיקה כדי לקבל השראה, והוקצה לו חדר על גג קבר דוד מול החומה. מיקום חדר עבודתו של נשיא המדינה על גג קבר דוד מעיד על חשיבות המקום ומרכזיותו; הגג הזה היה המקום הקרוב ביותר לירושלים העתיקה אליו יכלו ישראלים ויהודים להגיע, ואכן, הוא המה אנשים - מביטים, צופים, מתגעגעים.
נשים לב ללוח הזיכרון הקבוע סמוך לחדר. על הלוח חרוטים ארבעים ושמונה שמותיהם של חללי העיר העתיקה שנהרגו במלחמת השחרור ונקברו בתוך החומות, ובמשך 19 שנים לא ניתן היה להגיע אליהם. בהמשך הסיור נפגוש חלק מהשמות המונצחים כאשר נספר את סיפור נפילתה של העיר העתיקה.
מהצד הצפוני של הגג ניתן לראות את חומת העיר העתיקה מבצבצת מבין העצים, ואם מסתכלים היטב רואים את כיפת הזהב מנצנצת על הר הבית. אנו רואים במו עינינו את המציאות עליה כתבה נעמי שמר את השורה: "העיר אשר בדד יושבת ובליבה חומה"- החומה העתיקה שימשה כחומת גבול, עמדות של הלגיון הירדני הוצבו עליה. בין מתחם קבר דוד והחומה השתרע שטח הפקר מגודר בגדרות תיל- תלתליות - ומשולט היטב בשלטים המזהירים- גבול לפניך. זו אינה חומה מגינה, המקיפה את החוסים בה, אלא חומה מאיימת. מה המשמעות של חומה בלב, מה זה עושה לירושלים? יצחק שלו מתאר בשירו "גג מנזר נוטרדם" את תחושת החסימה, את הרצון להתקרב ללא יכולת לגעת "... והכל כה קרוב, שלח ידך וקחם, את שער יפו ואת שער שכם. והכל כה רחוק, כחלום העובר, ירדת מגג ואיננו יותר-- . רק מין רטט כזה בשרשי אצבעות, רק חרוק בשיניים ולחץ דמעות." קשה לראות העיר העתיקה מכאן, היא נגלית ונסתרת מבעד לעצים הנעים ברוח, המראה איננו ברור, נקודת מבט עם שאלות בצידה- אילו תחושות עולות מול הגבלת הראיה? מול הטשטוש? ירושלים הפכה למשהו רחוק, מושא געגוע, משהו יקר שלא ניתן לגעת בו, שנמצא מעבר להישג היד.
ביום העצמאות שנת תשכ"ח, 1967, הוחלט לערוך את שני האירועים המרכזיים- מצעד צה"ל ופסטיבל הזמר העברי בירושלים המחולקת. בבוקר יום העצמאות נערך המצעד הצבאי ברח' יפו. החייל הראשון בטור קיבל הוראה- להוביל את הטור עד לרמפה עליה יושבת צמרת הפיקוד של צה"ל ונציגי הממשלה, לפנות ולהצדיע לרמטכ"ל ולאחר קבלת אות מהרמטכ"ל להמשיך הלאה. החייל הצעיר הגיע עד הרמפה, פנה והצדיע, אך הרמטכ"ל לא הסתכל אליו. החייל התלבט מה לעשות והחליט להמשיך הלאה. מדוע לא הביט הרמטכ"ל לכיוונו?! מכיוון שבאותו זמן קיבל פתק, ועליו המילים- "נאצר סגר את מיצרי טיראן". סגירת נתיבי מסחר בין לאומיים הינה עילה למלחמה. מדינת ישראל שהייתה נתונה במצב מתוח כבר כמה שבועות, נכנסה לכוננות; מילואים גויסו, המצב נראה מדאיג מאד.
באותו ערב התקיים פסטיבל הזמר המסורתי בבנייני האומה. טדי קולק, ראש העיר דאז, ביקש מאמרגן הפסטיבל גיל אלדמע לדאוג לכך שבעת ספירת הקולות יושר על הבמה שיר שעוסק בירושלים העכשווית, ירושלים המחולקת- עיר מודרנית שמסוכן להתקרב לחומה החוצה אותה לכל אורכה. אלדמע פנה לכמה יוצרים שהשיבו את פניו ריקם, בין השאר פנה גם לנעמי שמר. שמר עלתה פעמים אחדות לירושלים, אך לא הצליחה לכתוב שיר מתאים. לאחר ימים אחדים התקשרה לאלדמע ואמרה שאיננה מצליחה לחבר שיר מתאים לבקשתו, בתגובה הוא הזמין אותה לכתוב על מה שהיא רוצה. כעבור 24 שעות נכתב השיר "ירושלים של זהב". שמר כתבה שני בתים בלבד- את הבית הראשון הפותח במלים: "אויר הרים", ואת הבית השלישי הנפתח בשורה: "אך בבואי היום לשיר לך". את השיר הראתה לחברתה הטובה רבקה מיכאלי. מיכאלי קראה את השיר ושאלה בתגובה- "מה עם העיר העתיקה?" כך נוסף הבית השני:
"איכה יבשו בורות המים כיכר השוק ריקה
ואין פוקד את הר הבית בעיר העתיקה
ובמערות אשר בסלע מיללות רוחות
ואין יורד אל ים המלח בדרך יריחו"
נרד מהגג ונחצה את הגבול שכבר איננו בדרכנו לשער ציון ולתוך העיר העתיקה.
e