הכניסה למתחם קבר דוד – הר ציון

צילום: חיים מאירסון

בדרך אל העיר, ירושלים שלי

מחניון הר ציון נעלה בגרם מדרגות מרכזי לטיילת קטנה. בסוף גרם המדרגות נפנה שמאלה ומיד ימינה. כעת אנו עומדים מול בנין גדול ומרשים מוקף ב'מזלג'. נמשיך בנתיב השמאלי ולאחר עשרות מטרים נגיע לשער גדול, נעבור בו ונכנס למתחם של קבר דוד – הר ציון. בעוברנו את השער ניכנס לתוך חלל מקורה כשלפנינו חצר פתוחה. נלך לכיוונה, אך נפנה אל גרם המדרגות הצר הנמצא משמאל, בנקודת החיבור בין שני החללים הללו. נעלה במדרגות אל  תצפית גג קבר דוד המלך.

לוח הזיכרון לפריצה בשער ציון

צילום: חיים מאירסון

נרד מהתצפית ונחזור אל הטיילת, כשמימיננו מגרש החניה נתקדם כ-100 מטרים עד שער ציון.

העיר ירושלים מוקפת חומה ושערים מראשיתה, משורר תהלים מתאר את שערי ירושלים "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים". שער זה הינו אחד משמונה השערים הקבועים בחומת העיר העתיקה. הוא בנוי בצורת האות "ר", צורה זו הופכת את השער לקשה למעבר, מרכבה דוהרת ואפילו אדם רץ אינם יכולים לעבור אותו במהירות בגלל הפניה החדה. השער הזה נועד לעצור את מי שאינו אמור להכנס לתוך העיר. עד לפני כ-150 שנה היו דלתות השער ננעלות מידי ערב.

ניתן לראות סימנים של כדורי רובה בחלק העליון של הקירות המקיפים את השער. אלו הן צלקות ממלחמות ישראל; מלחמת השחרור ומלחמת ששת הימים. ב-18 למאי 1948, פרץ כוח פלמ"ח בן 22 לוחמים בפיקודו של דדו- דוד אלעזר – משער ציון אל תוך העיר העתיקה. משימתו היתה לחבור ללוחמי ותושבי העיר העתיקה, שהיו לכודים במצור במשך פרק זמן ארוך. חומר נפץ הונח סמוך לשער והמחלקה המתינה בטווח בטחון. מיד לאחר הפיצוץ החל דדו לרוץ אל תוך  העיר העתיקה, ופתאום שם לב שאיש אינו בא בעקבותיו, הוא שב אל השער וגילה את לוחמיו ישנים. איך יכולים חיילים שלא להתעורר מפיצוץ של עשרות ק"ג של חומרי נפץ?
צה"ל באותם הימים היה בשלבי התארגנות, כוח הפלמ"ח, שהיה מבצעי ומאומן, קיבל על עצמו משימות רבות, ולוחמיו היו מותשים.  דדו העיר את חייליו והקרב המשיך עד שעה 6 לפנות בוקר בה עזבו חיילי הפלמ"ח את מסדרון הפריצה. בשל המצב בצה"ל לא היה כח שיגיע לשמור על השער והמסדרון נסגר. סגירת המסדרון הובילה לנפילת הרובע.  ב-19 למאי פרץ הלגיון הירדני אל העיר העתיקה. 1600 תושבי הרובע ו-200 הלוחמים שהיו בו עמדו בפני צבא סדיר במשך עשרה ימים, וב-28 במאי, י"ט באייר, נכנעו. לאחר שנים רבות כאשר נשאל "רעננה", קצין המבצעים של הפלמ"ח, מה היתה ההחמצה הגדולה ביותר של הפלמ"ח במלחמת העצמאות, הוא ענה: "העיר העתיקה". ביום שישי לאחר הכניעה יצאו תושבי העיר העתיקה דרך שער ציון אל כוחות האו"ם שחיכו להם עם נרות שבת ויין לקידוש. הלוחמים יצאו דרך שער האריות בדרך אל מחנות השבויים בירדן. העיר העתיקה נסגרה בין החומות.

תושבי העיר העתיקה נאלצו לצאת מן העיר ונוצרה מציאות שבה יהודים וישראלים לא יכלו לעבור את החומה, אלא נשארו מחוץ לירושלים העתיקה. אנחנו עושים את המסלול ההפוך, נכנסים אל העיר העתיקה דרך השער בחומה.

כפי שאנו למדים מסיפורי מלחמת השחרור השער הוא נקודת מעבר. פתיחת שערים דורשת מאמץ מיוחד, החזקתם פתוחים דורשת גם היא כח והתמדה. ומכאן לזמן בו אנו נמצאים עתה- תחילת השנה. זמן פתיחת השערים. בתפילת הימים הנוראים מוזכר השער, המתפללים מבקשים "פתח לנו שער בעת נעילת שער" – מבקשים להכנס פנימה, לא להשאר מחוץ לטוב אותו הם מבקשים, אולי גם לא להשאר מחוץ לעצמם בשנה הקרובה. השנה עצמה תגלה כמה כוחות יש בנו להחזיק את השער פתוח אל הלב.

צופים מתצפית הגגות

צילום: חיים מאירסון

משער ציון נמשיך פנימה (מזרחה) אל הרובע היהודי של העיר העתיקה. הרחוב מתעקל צפונה, וכעת מגרש החניה מימיננו ואנו ממשיכים ברח' חב"ד. ברח' חב"ד נמשיך כ-400 מטר נוספים, עד שנגיע למדרגות אבן היורדות אל חנויות השוק הערבי. שם נפנה ימינה אל מדרגות ברזל צרות העולות אל תצפית הגגות. 

המקום בו אנו נמצאים נקרא באנגלית noman's land – המקום של אף אחד. אנחנו עומדים במרכז העיר העתיקה, על הגגות שמכסים את רחובות השוק, בנקודה שבה נושקים אחד לשני הרבעים השונים. נעלה לתצפית אל החלק המוגבה, ימינה מהמדרגות בהן עלינו, ממערב לנו, אפשר לראות את מגדל דוד. מצפון מערב – הרובע הנוצרי, ובו כנסיות רבות וגגות רעפים אירופאיים. מדרום לנו הרובע היהודי הניכר בבתים חדשים, בתים שנבנו לאחר מלחמת ששת הימים וסמוכים לבתי הרובע הישנים. ממזרח לנו הרובע הגדול ביותר, הרובע המוסלמי, מאופיין על ידי כיפות ותשתיות חשופות על הגגות.

תצפית: אם נישא את מבטנו מעבר לרובע המוסלמי נוכל להבחין בהר הבית. על מנת להתבונן בגבולות הר הבית נעזר במבנים על הרכס שמאחוריו- הר הזיתים. (במידה ואנו מתצפתים בבלילה קל יותר להבחין במינראטים המוארים בתאורה ירוקה). מצפון (שמאל) אנו רואים על כיפת ההר את האוניברסיטה העברית, מקבץ מבנים לבנים ובמרכזו מגדל שבקצהו תאורה אדומה. ממש מתחתיו, בתוך העיר העתיקה, ישנו מינראט בולט – זהו אל עומריה, בית ספר הבנוי על הקצה הצפוני של הר הבית. אם נמשיך עם המבט ימינה נגיע לכיפת הזהב במרכז ההר. נחזור שוב אל הר הזיתים ונמשיך איתו עד היכן שקו הרכס נעלם. בנקודה זו נראה על הר הבית כיפה אפורה קטנה; זהו אל אקצה – המסגד המרכזי בהר הבית השוכן בקצה הדרומי. זוהי צלעו הארוכה של הר הבית 488 מטר ארכה. הר הבית נמוך יחסית לסביבתו, גבהו 743 מ' מעל פני הים. ההר כוסה ברחבה גדולה ובקירות תמך עצומים שנבנו על ידי בנאיו של הורדוס במאה הראשונה לספירה.

ממקום התצפית הגבוה שלנו נוכל להבחין ברבעים רבעים, במקבצים תחומים בגבולות. חלק מן הגבולות מסומנים בשטח ע"י חומה- לדוגמא, הר הבית, וחלק מן הגבולות הינם גבולות חברתיים שמתבטאים בשטח, בסוג הבניה, וסוג האוכלוסיה, כזה הוא הגבול בין הרבעים השונים. הגבול, בין אם הוא מסומן בחומה ובין אם הוא מסומן חברתית, קיים בשטח.

אולם בשטח קיימת תופעה נוספת – הנוף העירוני של העיר העתיקה עמוס, המון מבנים, מתקנים, תשתיות, כך בדברי הנביא: "כולם נקבצו ובאו לך" (ישעיהו מט יח), קבוצות שונות, אנשים שונים נמשכים אל העיר, אל המוקד הזה, והם ניצבים בה צפופים, מתקרבים. אין מרווח בין הר הבית והעיר. העמק שבו עובר היום רחוב הגיא, זה שבעבר הפריד בין העיר המיושבת והר הבית, התמלא בבתים, חלקם בעלי קיר משותף עם חומת הר הבית. כפי שאנו רואים אין בין הרבעים שטח מת, קו הפרדה ברור. גבולות מטשטשים, כוחות שונים מתמזגים ויוצרים שינויים בשטח ובתודעה.

האדמו"ר הזקן מחב"ד מסביר, שתקופת אלול היא הזמן שבו "המלך בשדה". כמו מלך העובר בשדות בין נתיניו בדרכו לארמונו, כך ריבון העולמים יוצא מארמונו השמימי ועובר כאן בארץ בינות לאנשים הפשוטים, עד אשר יומלך בארמונו בראש השנה. בימי התשובה הגבולות נעלמים לזמן קצוב, השערים פתוחים. המלך לא נמצא במקומו הרגיל, הבלתי מושג מאחורי חומה, וכל אחד יכול לגשת אליו. הימים האלה מזכירים לנו שלפעמים הגבול הדמיוני בראשנו כל כך אמיתי עד שאנו מפחדים לעבור אותו, אך ברגע שנציב רגל מעבר לו, הוא יימס ויעלם.

תצפית הכותל

צילום: חיים מאירסון

נחזור לכיוון הכניסה למתחם, נפנה שמאלה לכיוון הספסלים הכחולים (מזרחה), נעבור אותם ונרד בגרם המדרגות עד שנגיע לקיר, נפנה ימינה ונעבור בחצר, נפנה מיד שמאלה לגרם מדרגות צר שיוביל אותנו בדרך מפותלת עד לרחוב גדול "שונה הלכות", בו נפנה שמאלה. נרד ברחוב שונה הלכות עד לכיכר גדולה, נמשיך מזרחה (ישר) וכשנגיע לקצה הכיכר נפנה ימינה, נעלה במדרגות ונרד 10 מדרגות, ומשמאלנו – תצפית הכותל.