תחנה 1
אנדרטת מגילות האש - איך מספרים סיפור? או: מגילה ולא עמוד ניצחון
העם היהודי ניחן בערך חשוב - המסורת, היכולת להעביר הלאה מסרים וללמד את הדורות הבאים. אחת המצוות הראשונות שקיבלו היהודים עם היותם לעם עצמאי, לאחר יציאת מצרים, היא מצוות 'והגדת לבנך'. אין זו רק מצווה המתארת תמונה מרגשת של בן יושב על ברכי אביו ושומע סיפור, זוהי מצווה של הישרדות, מצווה של עם שידע מרדפים, פוגרומים ומלחמות, מצווה של עם שלמד לשרוד ולהתגבר על קשיים רבים. זוהי מצווה של הישרדות מכיוון שבהיותו שרוי בסכנה קיומית ביסס העם את ערוץ התקשורת הבין-דורי הזה כדי לשמור על קיומו ועל זכרו.
האנדרטה שאנו עומדים מולה מספרת לנו סיפור.
המסלול שלנו מתחיל באנדרטת מגילות האש. אין ההליכה אל האנדרטה דומה לסיור באתר תיירות. צריך לראות בהתקרבות אל האנדרטה הליכה לקראת התייחדות, שכן באנדרטה הזו מגוללת תמצית הסיפור של העם היהודי בתקופת הגלות, השואה והתקומה. מקרוב נוכל לראות כי בתוך חלל האנדרטה חרוטים פסוקים מתוך נבואת יחזקאל – חזון העצמות היבשות (יחזקאל ל"ז, א-יג). בחזונו יחזקאל רואה עמק גדול מלא בעצמות בני אדם שמתעוררות לחיים. נראה שחזון אחרית הימים הזה היווה השראה עבור הַפָסל שבחר להתחיל את הצגת הסיפור במראות הקשים של הגלות ולתת למתבוננים לחוש את הצמיחה וההתעוררות לחיים שהתרחשה לאחר מכן. אין המדובר כאן בעמוד ניצחון המנציח את הצלחתו של עם ישראל לשרוד ולהקים בית בארצו, המדובר במגילה המספרת את סיפור העם.
בעמדנו מול המגילה נתחיל להתבונן מן הגוויל שמימין, גוויל החורבן. בחלק התחתון נבחין באנשים ההולכים למחנה הריכוז והגטאות, ביניהם דמותו של יאנוש קורצ'אק המלווה את תלמידיו. מעליהם ניתן להבחין במורדי הגטאות הנלחמים מול האויב הנאצי. חיילים גרמנים נראים אלא רק בסמלים - כובע פלדה, שריון וטנק.
במקום שבו גוויל החורבן מתחבר לגוויל התקומה, נראית דמות נשית מתרוממת מעל גדר תיל, עוד דמות כורעת ברך ומנסה להתקרב אל האדמה ואנשים המפליגים בספינות לחופי הארץ.
בגוויל השני מוצגת התקופה שמתחילה בהקמת הבית הלאומי בארץ ישראל וממשיכה עד לשחרור ירושלים. הגוויל מתחיל את סיפורו בתמונת קרב, אך זו שונה מקודמותיה; חייל נפרד מאישה- אם או אהובה, עולה חדש נפטר מתרמילו ומקבל נשק לאחוז בו, הקמת יישובי חומה ומגדל, לחימה, ולבסוף - איחוד ירושלים. הגוויל השני מסתיים בתשובת מחץ כלפי שער טיטוס המציג את חורבן בית המקדש וגלות ישראל- מנורת המקדש שבה וחוזרת לידינו, ואנו מחזירים אותה לירושלים. מעל אבני הכותל מרחפת דמותו של דוד המלך המקבל את פני הצנחנים השבים אל עירו בניגון ובשמחה. האנדרטה מסיימת את סיפורה בשיא גובהה במפגש בין העבר והעתיד, בין השבים לירושלים ובין המלאכים המקבלים את פניהם, בין השבר והתקומה. העצמות היבשות שבתחתית הגוויל הימני התעוררו לחיים וירושלים איחדה את כולם.
מי עומד מאחורי יצירת האנדרטה הזו? האמן שיצר אותה, נתן רפפורט, עמל עליה במשך שבע שנים שלמות כאשר בסופו של התהליך יצאה תחת ידיו יצירת אומנות מרגשת. נתן רפפורט נולד בוורשה, וכל בני משפחתו נספו בשואה. לאחר המלחמה הנוראה חזר רפפורט אל ורשה ויצר את האנדרטה לזכר המורדים בגטו, היא נחנכה ב- 1972, חמש שנים לאחר פרוץ המרד. הפסל נתן רפפורט עלה ארצה בשנת 1950 ויצר את פסל מרדכי אנילביץ' מפקד מרד גטו ורשה. הפסל ניצב כיום בקיבוץ יד מרדכי. האנדרטה שאנו עומדים על ידה עשויה כולה ברונזה, גובהה כ-8 מטרים ומשקלה יותר מ-12 טונות. היא נחנכה בשנת 1968 ביוזמת ארגון בני ברית וקק"ל. נשים לב לכך שהסצנות המופיעות באנדרטה כה רבות, עד כי נדמה שבכל פעם שמגיעים אל האנדרטה מגלים בה עוד ועוד תכנים.
e