לטייל בדרכו

דרכי נֹעם – לזכרו של נֹעם מאירסון

הירדן ההררי

מים רבים

מאת: נעמה סדן
13/04/2014
עודכן: 21/02/2023

תוצאות חיפוש

קרדיט תמונה: אושרי חזאזי

מה בסביבה

אנו עומדים על גדותיו של הירדן, הירדן הוא הנהר הארוך ביותר בישראל, ארכו כ-251 ק"מ והוא מוביל מים על פני מרחק של 105 ק"מ (עקב הפיתולים אורכו כפול מאורכו בקו אווירי). הירדן זורם בתוך הבקע הסורי אפריקאי מאזור אצבע הגליל דרך הכינרת עד ים המלח. שלושת מקורות המים העיקריים של הירדן הינם: נחל שניר (חצבאני), נחל חרמון (בניאס) ונחל דן. מקורות מים חשובים נוספים הנשפכים אליו מדרום לכינרת מצד מזרח הם – הירמוך, היבוק ונחל חשבון. רוחבו המרבי של הירדן בעונה הגשומה מגיע ל-72 מטר ועומקו המרבי – 3 מטר. בנוסף לייחודו הגיאוגרפי הירדן משמש עורק המים הראשי של ישראל ויש לו חשיבות ברמה העולמית מבחינה היסטורית ודתית. הוא הוזכר כמה פעמים בתנ"ך הן כנקודת ציון והן כמקום שנעשו בו ניסים. אנו נטייל היום בחלקו העליון של הירדן היורד מהרי הגליל אל הכנרת, חלק זה נקרא הירדן ההררי.

מאפיינים

משך המסלול

4 שעות

אורך המסלול

3 ק"מ

לטייל בזמן

מפה

1

עונות

כל עונות השנה

דרגת קושי

משפחה

אזור בארץ

גליל - גליל עליון

חלק מהמסלול עובר על דרך סלולה, רובו חשוף לשמש. בחורף יש חלקים בוציים.

הדרך אל הטבע

הוראות הגעה בווייז: תחילת המסלול

הוראות הגעה בווייז: סוף המסלול. אפשר להשאיר רכב שני בסוף המסלול.

  • לסיפור הדרך
  • למפת המסלול

סיפור דרך

מסלולנו מתחיל בחורשת האקליפטוסים, מהחורשה נפנה דרומה ומיד נעלה מזרחה בשביל לכיוון התל המתנשא – מצד עתרת. מרחוק ניתן להבחין היטב בסדקים מקבילים החוצים את הבניין הממוקם על ראש הגבעה, נעמוד על משמעותם כשנגיע למעלה. מהמצד נרד דרומה בשביל אל גדת הירדן. המסלול כולו מתקדם עם השביל השחור; השביל לעתים מתקרב עד לערוץ הנחל ולעתים מתרחק ממנו ומטפס עד לשביל העפר. נלך לאורך גדת הירדן דרומה עד שנגיע לחורבות מבנה עתיק – טחנת קמח ולידה מעגן סירות הרפטינג. נעבור את המעגן וניכנס בשער לשביל סלול, כשמשמאלנו מתפתל הירדן וזורם בעוז דרומה ומימיננו אגם מלאכותי. נגיע עד לטורבינת המים הירוקה בקצה הדרומי של האגם, ממנה נמשיך עוד כקילומטר אחד עד התחנה ההידרואלקטרית. משם נמשיך בשביל השחור, נפנה ימינה עם הסימון האדום ומיד שמאלה בסימון כחול ונעלה עלייה של כקילומטר אל תצפית כפר הנשיא. אם השארנו רכב שני על יד התצפית – מה טוב. אם לא – נשוב בשביל אל חורשת האקליפטוסים.

מפת המסלול

סימני דרך

תחנה 1 חורשת האקליפטוס – מים חולים, מים בריאים

חורשת האקליפטוסים

חורשת האקליפטוס – מים חולים, מים בריאים

צילום: אורי בן דוד

מסלולנו מתחיל בחורשת האקליפטוסים.

אנו עומדים סמוך לירדן, מתחתינו גדת הנהר, אפשר להריח מכאן את ריח המים. מה האסוציאציה הראשונה שעולה בראשנו כשאנו שומעים את המילה 'מים'? רעש או דווקא שקט ושלוה? זרימה או סערה? או אולי כיף, קור, דגים, השפרצות, שטיפת כלים, מחזוריות, חיים?

3% מהמים בעולם – ההידרוספרה – הם מים מתוקים ראויים לשתייה, מתוכם 1% בלבד נמצא על פני הקרקע באגמים, נהרות ומאגרים. הירדן הזורם סמוך לנו הוא אחד מאותם עורקי מים יקרים. בסיורנו היום נלך בעקבות המים והאדם, נראה את היחסים העדינים ביניהם, היכן הם משמשים את האדם והיכן הם מסוכנים לו, מתי הם מביאים לו פריחה ושגשוג ומתי מחלה או מלחמה.

אנו עומדים בחורשה דלילה של אקליפטוסים, סמוך לנו מתרומם מצד עתרת שנעלה אליו מיד, ומתחתינו זורם הירדן. מיתוס ישראלי מספר כי האקליפטוסים יובאו לארצנו מאוסטרליה על מנת לייבש את הביצות. מסתבר שהאקליפטוסים לא הובאו לצורך כך, אך אכן שימשו למלחמה בקדחת. ד"ר הלל יפה רופא המושבות רצה לבדוק את ההשערה לפיה העצים מטהרים את האוויר. בתקופתו לא נודע עדיין המנגנון הביולוגי של הקדחת, והסברה הייתה שהאוויר הרע של הביצות גורם לקדחת. עצי האקליפטוס הגדולים שזה לא מכבר הגיעו לארץ והתאקלמו היטב התאימו למטרה זו. לא האוויר אלא דווקא המים, ולא המים עצמם אלא עובדת היותם סביבת הגידול ליתושי האנופלס הם אלו שהיו אחראים למותם של רבים מחלוצי העלייה הראשונה וביניהם תושבי יסוד המעלה הסמוכה. ייבוש ביצות חדרה וביצת החולה היה רק חלק מפרויקט ייבוש הביצות שמטרתו הייתה למגר את מחלת הקדחת. הפרויקט הפך לאחד ממפעלי הדגל של התנועה הציונית. הכוח הגדול של המים הוא יצירת חיים; סביבה לחה היא הבסיס לקיום צורות חיים שונות. במקרה של הביצות, בעלי החיים שהתפתחו בסביבה כל כך רוויה במים הביאו דווקא למותם של בני האדם; דווקא סילוק המים באמצעות ניקוז הביצות חיסל את סביבות החיים המזיקות הללו ואפשר חיים למתיישבים.

מדוע הופכים מים עומדים למקור למחלות? האם נוכל לזהות בעצמנו תהליכים דומים כאשר אנו 'עומדים במקום' ללא תזוזה?

עם הרוח
close

תיאור נטיעת האקליפטוסים על מנת לייבש את הביצות ולהיאבק בקדחת מתואר בפואמה 'ביער בחדרה' מאת דוד שמעוני.

"עם שחר עם שחר הוא יקום

ונטע בביצה אילנות

להוריש ממנה המוות ולתתה מורשה לחיים….

עם מלאכי מוות נאבקתם, שריתם עמהם ותוכלו

ומקורות חייהם הובשתם."

תחנה 2 מצד עתרת – מלחמה על המים

תזוזת הלוחות במצד עתרת

מצד עתרת – מלחמה על המים

צילום: אושרי חזאזי

מהחורשה נפנה דרומה ומיד נעלה מזרחה בשביל לכיוון התל המתנשא – מצד עתרת. מרחוק ניתן להבחין היטב בסדקים מקבילים החוצים את הבניין הממוקם על ראש הגבעה, נעמוד על משמעותם כשנגיע למעלה.
אנו עומדים על ראשו של מצד (מבצר קטן), ממש מתחתינו זורם הירדן, בתחנה שעברה סיפרנו את כוחם של מים עומדים ועכשיו נראה את כוחם של מים זורמים.
הסיבובים החדים בהם נסענו ירדו אל הירדן מעברו המערבי, ומולנו כבר ראינו את רמת הגולן. גשר בנות יעקב הגשר שאליו כמעט הגענו היה מאז ומתמיד גשר חשוב מאד הודות למיקומו האסטרטגי. הגשר מחבר בין מערב הירדן למזרחו, בין שני לוחות טקטוניים, בין חוף הים התיכון לפנים היבשת. ישנם גשרים נוספים על הירדן, אולם בקילומטרים שבין יסוד המעלה לכנרת קשה לעבור, הירדן צונח 282 מטר בגובה תוך 16 ק"מ בלבד, הזרם שנוצר כתוצאה מכך מהיר ובעל עצמה וחוצב לעצמו דרך בתור ערוץ בזלתי. גשר בנות יעקב היה ממוקם בין ביצות החולה הקשות למעבר מצפון לערוץ ההררי של הירדן מדרום.
אנו עומדים בתוך מצד מרשים מאוד. במקור נקראה הגבעה הזו והמבצר שעליה 'שֶסְטֶלֶה', שם צרפתי שמשמעותו המבצרון. זה היה הקטן במבצרים של האבירים הטמפלרים, שהיו אנשי משמר הדרכים של הממלכה הצלבנית. במשך שנים ארוכות גבו האבירים מכס ממי שעבר על הגשר הסמוך- גשר בנות יעקב. כספי המכס הוקדשו לנזירות מנזר יעקב הקדוש בצפון מה שנתן לגשר את שמו, שהרי בתנ"ך ליעקב הייתה רק בת אחת. בסוף המאה ה-12 חלה הידרדרות ביחסים בין המוסלמים והנוצרים שישבו על שתי גדות הנהר, והאבירים ביקשו מהמלך בלדווין הרביעי רשות לבנות מבצר על מנת להגן על הנקודה הרגישה הזו. בניית מבצרים עמדה בניגוד להסכם שהיה למלך עם המצביא המוסלמי הגדול צלאח א-דין, אולם האבירים התעקשו והמלך התרצה להם והם החלו לבנות את המבצר תחת השגחת צבאו. צלאח א-דין שמע על כך והציע תשלום עבור הפסקת הבנייה. משלא הסכימו הצלבנים להצעתו הודיע צלאח א-דין שיחריב את המבצר. אחד עשר חודשים לאחר שנבנה המבצר ואוכלס ב-1500 אבירים הגיע צלאח א-דין בראש צבאו, צר על המבצר, כבש אותו והרס אותו עד היסוד. חורבות המבצר הקטן נשארו על ראש התל וקיבלו את השם 'קסר אל-עת'רה' – 'מבצר הכישלון'. 23 שנים מאוחר יותר התרחשה רעידת אדמה חזקה מאוד באזור. המבצר היושב בדיוק על קו השבר בין הלוחות הטקטוניים נחצה לשני חלקים – חלקו המזרחי זע מטר וחצי צפונה, בעוד שחלקו המערבי נשאר במקומו. הסדקים המקבילים החוצים את המבנה הם עדות לכך. כיום חלקו המזרחי של המצד הועתק יותר משני מטר צפונה, הן בשל רעידת האדמה המדוברת וכן בשל רעידות אדמה נוספות שפקדו את האזור במהלך ההיסטוריה.

המים הזורמים בעוצמה מתחתינו היו הגבול הטבעי, ומי ששלט במעבר שלט באזור.

תחנה 3 טחנת הקמח – לטחון מים

טחנת הקמח

טחנת הקמח – לטחון מים

צילום: אורי בן דוד

מן המצד נרד דרומה בשביל אל גדת הירדן. המסלול כולו מתקדם עם השביל השחור; השביל לעתים מתקרב עד לערוץ הנחל ולעתים מתרחק ממנו ומטפס עד לשביל העפר. נלך לאורך גדת הירדן דרומה עד שנגיע לחורבות מבנה עתיק – טחנת קמח ולידה מעגן סירות הרפטינג.
בחלק זה של הירדן השיפוע גדול והזרימה בעלת עצמה. האדם למד לנצל את העצמה הזו לצרכים שונים. אנו מגיעים כעת לבניין קטן עשוי אבני בזלת, זוהי טחנת קמח אחת מיני רבות, שהשתמשו באנרגיה של המים על מנת לטחון את החיטים. כיצד התבצעה הטחינה? המים הוזרמו במגלשה אל טורבינה, כוח המים הנופלים סובב אותה. לטורבינה חובר מוט שהניע גלגל, הגלגל היה  מחובר לאבן הרכב, אשר מתחתיה הונחו גרעיני החיטה. סיבוב האבן ומשקלה הכבד הביאו לריסוק הגרגרים וטחינת הקמח. המנגנון המכני דומה לזה של טחנות קמח בכל אזורי הארץ, השוני הוא במקור האנרגיה – במים.
בשולי עמק החולה גידלו הרבה חיטה, את החיטה אפשר לשמור כגרעינים אך לא כקמח (הוא נרקב ונהרס) ולכן הטחינה הייתה לאורך כל השנה. אנשי המושבה הסמוכה משמר הירדן חידשו והפעילו חלק מהטחנות העתיקות, ואף השתמשו בהן.
המים הם חומר רך. נסו להכניס יד או אבן, המים מקבלים כל עצם ללא התנגדות. כיצד מים נוזלים ורכים כל כך יכולים להפעיל טחנות קמח או לחצוב את האפיק הגדול שבתוכו אנחנו עומדים? המים מתמידים, הם זורמים כל הזמן לאותו מקום. המים תמיד מתלכדים לכיוון הנקודה הנמוכה ביותר. ה'רכות' שלהם מאפשרת להם להגיע לאזורים נסתרים ומפתיעים. חוסר ההתנגדות של המים, המפגש עם עצמים אחרים ללא חיכוך, הוא זה המאפשר להם לנוע בעצמה גדולה, העצמה המביאה את המים היורדים בהפרשי גובה להיות כוח אדיר .

עם הרוח
close

שירה של נעמי שמר משווה בין חיי האדם למסלולו של הירדן, בשיר מתוארים חלקיו השונים של הנחל ומאפייניהם הייחודים.

לשיר זה כמו להיות ירדן – מלים ולחן: נעמי שמר

לשיר
זה כמו להיות ירדן:
אתה מתחיל למעלה בצפון
צעיר, צונן שוצף ומתחצף
אתה שומע ציפורים בסבך
וכל אחת מהן
ציפור גן עדן
כי לשיר
זה כמו להיות ירדן

ימיך
שוטפים כמו ירדן
וכמותו זורם אתה דרומה
על החופים צומח עשב פרא
אבל הלאה הלאההלאה
גאון מימיך
הלא ימיך
שוטפים כמו ירדן

סופך
לגווע כמו ירדן
להיאסף לאט אל ים המוות
במקום הנמוך ביותר בעולם
אבל
מראש הרי השלג
בהמולה גדולה צוהלת
אחריך
שיריך מפכים להם
הלא
לשיר זה כמו להיות ירדן

סיפורו של רבי עקיבא על הרכות של המים וכח ההתמדה:
אבות דרבי נתן פרק ו' הלכה ב':

"בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר, אמר: מי חקק אבן זו? אמרו לו: המים שתדיר נופלים עליה בכל יום. אמרו לו: עקיבא, אי אתה קורא "אבנים שחקו מים"?! מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: מה רך פיסל את הקשה, דברי תורה, שקשה כברזל, על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי, שהוא בשר ודם! מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות. אמר לו: רבי! למדני תורה! אחז רבי עקיבא בראש הלוח, ובנו בראש הלוח. כתב לו אלף בית ולמדה. היה לומד והולך, עד שלמד כל התורה כולה. הלך וישב לפני רבי אליעזר ולפני רבי יהושע, אמר להם: רבותי! פתחו לי טעם משנה! כיון שאמר לו הלכה אחת הלך וישב לו בינו לבין עצמו, אמר: אלף זו – למה נכתבה? בית זו – למה נכתבה? דבר זה – למה נאמר? חזר ושאלן והעמידן בדברים… אמר לו רבי טרפון: עקיבא! עליך הכתוב אומר (איוב כ"ח) 'מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ וְתַעֲלֻמָהּ יֹצִא אוֹר', דברים המוסתרים מבני אדם הוציאם רבי עקיבא לאורה."

תחנה 4 אגם מלאכותי – מי מריבה

האגם המלאכותי

אגם מלאכותי – מי מריבה

צילום: אורי בן דוד

נעבור את המעגן וניכנס בשער לשביל סלול, כשמשמאלנו מתפתל הירדן וזורם בעוז דרומה ומימיננו אגם מלאכותי . נגיע עד לטורבינת המים, מבנה ירוק גדול בקצה הדרומי של האגם.

מצד שמאל של הדרך, בינינו לבין  אפיק הנחל ניתן להבחין בתעלות בטון גדולות המזמינות אתנו לזוז כמה עשרת שנים אחורה בזמן.
בין 1960 ל-1965התנהלה מלחמה על המים בין מדינת ישראל היושבת בצד המערבי של הירדן לבין סוריה שעל גדתו המזרחית. הסורים ניסו להטות את מי החצבאני והבניאס הלא הם נחל שניר ונחל חרמון מצפון הרמה לדרומה, ופעולתם נמנעה רק לאחר התערבות צבאית של צה"ל. מדינת ישראל ניסתה גם היא להתחיל בפרויקט הטיה שמטרתו הייתה לנצל את הפרש הגבהים ולחבר את מי הירדן ההררי אל המוביל הארצי, ובכך להימנע משאיבה של המים לאחר מכן מבקעת כנרות הנמוכה. פעולה זו נפסקה לאחר לחץ בינלאומי כבד בשל העובדה שהיא נעשתה בשטח המפורז של הסכם הפסקת האש. האגם נוצר כחלק מניסיון ההטיה; מסכירת המים על ידי 'מקורות'. כל יצירות האדם שאנו רואים – הטורבינה, ותעלות הבטון- תעלות הקשר, הינן חלק מפרויקט ההטיה.
פרויקט ההטיה הזה היה אמור להשתלב בפרויקט הגדול של המוביל הארצי – תכנית להעברת מים מהכנרת אל הנגב שנהגתה ונוסחה עוד לפני הקמת מדינת ישראל על ידי מומחים בין לאומיים בתחום (לאודרמילק ב-1944, הייס ב-1948). התכנית התאורטית הזו שימשה קלף חשוב כאשר ניסו מנהיגי הציונות לשכנע את ועדת פיל ביכולתם להקים מדינה ליהודים בארץ ישראל. בלעדי מקור מים קבוע לא ניתן לקיים חיים מודרניים ברוב אזורי הארץ. ב-1939 תכנן המהנדס שמחה בלאס תכנית הובלת מים ארצית בשם 'פנטסיה להשקיית הנגב', וב-1951 החליט בן גוריון ליישם אותה על מנת לאפשר פיזור אוכלוסין ולהוכיח כי בישראל קמה חברה מודרנית על בסיס טכנולוגיה מתקדמת. את התכנית הזו אנו מכירים עד היום בשם 'המוביל הארצי'. עקב החשיבות המכריעה שיש למים בקיום החיים הם עלולים לשמש מקור לסכסוך במקום שבו כמותם מוגבלת כמו באזורנו.

עם הרוח
close

ג'ון פ. קנדי השכיל להבין את חשיבות הנושא הזה ואת מורכבות פתרונותיו האפשריים. באחד מנאומיו הוא אמר:

 "מי שיצליח לפתור את סוגיית משבר המים בעולם זכאי לקבל שני פרסי נובל – פרס נובל עבור ההישג המדעי ופרס נובל לשלום."

תחנה 5 התחנה ההידרואלקטרית – מים עם כוח

התחנה ההידרואלקטרית

התחנה ההידרואלקטרית – מים עם כוח

צילום: אורי בן דוד

נמשיך עוד כקילומטר עד התחנה ההידרואלקטרית.

ב-1992 הקימה חברת 'מיצד עתרת', חברה משותפת לקיבוץ כפר הנשיא ולקבוצת אנשי עסקים, את התחנה ההידרואלקטרית. המים נעצרים בברכה ומשוחררים בעצמה; בנפילתם הם פוגעים בכפות הטורבינות, המניעות מגנטים היוצרים שדה חשמלי, לאחר מכן מוחזרים המים לאפיק הירדן. התחנה של כפר הנשיא נבנתה בדוגמת תעלות ומתקנים שנבנו בשביל המוביל הארצי ב-1951. לתחנה בכפר הנשיא הספק של 2.6 מגה וואט. ההספק של חברת החשמל כולה לפי נתוני שנת 2012 הוא כ-13,000 מגה וואט; כלומר, תחנת כפר הנשיא מפיקה פחות מאחוז אחד מהספק החשמל הארצי.
בישראל כמות החשמל המופקת על ידי מים הינה קטנה, אולם בעולם המצב שונה.לפי נתוני 2012 תחנות הידרואלקטריות ייצרו 20% מתצרוכת החשמל העולמית. סין הובילה בייצור החשמל ההידרואלקטרי בעולם; במהלך בנית הסכרים על נהרותיה של סין שונו פני השטח לחלוטין, אנשים פונו מבתיהם ומסלולי נהרות הוסטו. אין זה הכיוון בישראל, משאב האנרגיה המתכלה בו מושקעת מחשבה רבה יותר בישראל הינו המשאב הזמין ביותר באזורנו – אנרגית האור והחום הבאה מהשמש.

תחנה 6 תצפית שיח מנסור (כפר הנשיא).

תצפית כפר הנשיא

תצפית שיח מנסור (כפר הנשיא).

צילום: אורי בן דוד

משם נמשיך בשביל השחור, נפנה ימינה עם הסימון האדום ומיד שמאלה בסימון כחול עלייה של קילומטר אל תצפית כפר הנשיא.

מכאן ניתן להבין את הסיבה לשמו של חלק זה של הירדן – הירדן ההררי. באזורים המישוריים של עמק החולה והכנרת הירדן זורם לאיטו בין גדות רכות, אולם פה זורם הירדן בין הגדות תלולות המשתפלות מהרי גולן שממולנו לבין הרי הגליל המזרחי הנשברים מזרחה. נסתכל דרומה אל הכנרת, מאגר המים המתוקים – גובה מפלס המים שבה הוא אחד מהאייטמים החדשותיים ויש הטוענים כי הוא משקף את מפלס מצב הרוח הלאומי, ולא בכדי. המים הם נוזל החיים, 70% מגופנו מורכב ממים. כבר בתנ"ך המים הם ה'חומר הדומם' היחיד שלו הוצמדה המילה 'חיים' – מים חיים. במבט הפשוט המים הינם תרכובת פשוטה של אטומים, מולקולה של מימן וחמצן, חומר דומם לכל הדעות. אם התבוננו במים לאורך המסלול ושמנו לב לכוחות המיוחדים ולאיכויות הטמונות בהם גילינו את הפלא הגדול – חומר דומם המכיל איכויות מדהימות איכויות העומדות בתשתית החיים שלנו. איכויות שאינן נשארות בירדן ההררי אלא הולכות אתנו לכל מקום בו נלך, אנחנו מים.